<h1>בה"ג הלכ' יו"ט סימן ט"ז</h1>
<h2>דף ב:</h2>
והיכא דאיכא פירי דהוו מיקצו דלא חזו לאכילה כגון גרוגרות וצימוקין דאסיקינהו לייבשינהו ועדיין לא יבישו אסור למיכל מנהון בשבת וביום טוב, דתניא [לקמן כ"ו ע"ב] היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות צימוקין לא יאכל עד שיזמין, ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה [לקמן מ' ע"א] בגרוגרות וצימוקים מודה. עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא, פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון [שבת י"ט ע"ב] דאמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולי לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון, דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון שרי, והלכתא כרבי שמעון [שבת קנ"ז ע"א] דקיימא לן בכולה שבת הלכה כרבי שמעון במוקצה לבר ממוקצה מחמת איסורו ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת. ואע"ג דבמוקצה הלכה כרבי שמעון דשרי, נולד אסור כגון מאנא דמיתבר ביומא טבא אסור לאוקוציה ולמיפא ובשולי ביה דהוה ליה נולד, דדרש רבא [לקמן ל"ג ע"א] אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד משום דקמתקנא מנא ביום טוב אסיר, ואוד שנשבר ביום טוב אין מסיקין בו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביום טוב דהוה נולד ואסיר.
<h2>דף ג:</h2>
וביצה דמיתיילדה ביום טוב אסור למיכלה, ולא מיבעיא לאוכלה דהיא אסירא אלא אפילו לטלטלה נמי אסירא, דת"ר אחת ביצה שנולדה ביום טוב ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר, וספיקה אסור נתערבה באלף כולן אסורות.
<h2>דף ד.</h2>
איתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה וכו', והיכא דמיקלע יום טוב בחד בשבא ומיתיילדה בשבתא אסור למיכלה ביום טוב, דאיתמר שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ורבי יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה, ותרווייהו סבירא להו דשבת ויו"ט שתי קדושות נינהו מיהו רב אית ליה הכנה דרבה ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה [לעיל ב' ע"ב] דאמר רבה והיה ביום השישי והכינו חול מכין לשבת ואין חול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב.
<h2>דף ד:</h2>
איתמר שני ימים טובים של גליות וכו', ושני ימים טובים של ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה, דאיתמר שני ימים טובים של ראש השנה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה. ושני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה, דאיתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה רב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה. והלכתא כוותיה דרב בהני תלת דאמר רבה הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא, שבת ויום טוב אע"ג דפליגי רב ורבי יוחנן ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הכא לית הלכתא כוותיה דרבי יוחנן דכיון דרב אית ליה הכנה דרבה הלכה כרב. בשני ימים טובים של ראש השנה אע"ג דפליג רבה הלכתא כרב. בשני ימים טובים של גליות אע"ג דפליג רב אסי הלכה כרב.
וכי קאמרינן דהיכא דמיתילדה ביום טוב ראשון שרי למיכלה ביום טוב שני הני מילי לבשוליה למחר ומיכלה, אבל בשולה בראשון ומיכלה בשני אסור.
<h2>דף ו.</h2>
ולגבי מת שרי לאיעסוקי ביה ישראל ביום טוב שני דאמר רבא מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה. והיכא דמיעסקי במיתא ביום טוב ראשון משמתינן להו [סנהדרין כ"ו ע"ב] דהנהו קבוראי דקברו שכבא ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא, ואע"ג דאישתהי אסור לאיעסוקי ביה דכי אמור רבנן [ברכות י"ט ע"ב] גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, לאו דלא תסור אבל לאו דאורייתא לא דחי.
<h2>דף ו:</h2>
תניא כוותיה דרב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט אסור וכו', עגל שנולד ביום טוב מותר לשוחטו ביום טוב והני מילי דכלו לו חדשיו, אפרוח שנולד ביום טוב אסור לשוחטו ביום טוב, ומה הפרש בין זה לזה, זה מוכן על גב אמו וזה אין מוכן על גב אמו. [בה"ג הלכ' יו"ט]. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן [תמורה ל"א ע"א] ביצה טריפה אסורה אפרוח של ביצה טריפה מותר, מאי טעמא דכמה דלא מסרח לא גביל אפרוח בעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא, וכן הלכה. ועוד תניא בהדיא מודה רבי אליעזר לחכמים באפרוח ביצה טריפה שמותר.
דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן ביו"ט וכו'. והיכא דשחט תרנגולת ביו"ט ומשכח בה ביצה גמורה לא תימא כיון דאילו איתלידו הוה אסירא השתא נמי אסירא אלא שריא למיכלה, דתניא [לקמן ז' ע"א] השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידים אסורות מ"ט ביצה פירשא בעלמא הוא, והני מילי לענין בשר בחלב דבשר עוף בחלב דרבנן הוא אבל ודאי שחט גוי תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אע"ג דאינן מעורות בגידין כיון דאיסור נבילה דאורייתא היא אסירן, דקא תני גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה [עדויות פ"ה] ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין.
<h2>דף ז.</h2>
דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקנה של תרנגולין מערב יו"ט וכו', אמר רב מארי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בו ביצה ולמחר השכים ומצא בו ביצה מותר לאוכלה ביום טוב, אלמא ביצה בליליא לא מיתילדא והא בת אתמול היא ושפיר דמי לקבולי מן גויים בלילי יום טוב של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות לבר מלילי יום טוב סמוך לשבת.
<h2>דף טו:</h2>
מחייבינן לקדושיה ליומא טבא [מכילתא יתרו] דכתיב [ויקרא כ"ג ל"ז] אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ומחייבינן לאדכורי קדושתא בצלותא ועל כסא, דאמר רבא [פסחים קי"ז ע"ב] אשכחיתון לסבי דפומפדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בקידושא ובין בצלותא מקדש השבת, ביומא טבא בין בקידושא בין בצלותא מקדש ישראל והזמנים. והלכתא כסבי דפומפדיתא דאמר רבינא איקלעי לסורא לקמיה דמרימר נחית שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומפדיתא הוו קא משתקי ליה, אמר להו מרימר שבקוה דהלכתא כסבי דפומפדיתא.
<h2>דף טז:</h2>
אמר רבי אבא עירובי תבשילין צריכין כזית וכו', א"ר אבא אמר רב עירובי תבשילין צריך שיהא בהם כזית בין לאחד בין למאה, דאי מעריב חד אדעתא דכולה מתא שפיר דמי.
עירובי תבשילין צריך לזכות [עירובין פ' ע"א] ובעל הבית צריך למימר לאיתתיה או לחד מבניה זכי בהאי עירוב דנישתרי לן למיפא ולבשולי מיומא טבא לשבתא. והיכי עבדין שקלין חד ריפתא ממעלי יומא טבא ומנח בגויה בישרא או ביעתא או כוורא כדמבשלין.
אמר רב הונא אמר רב עירובי תבשילין צריכין דעת וכו', אמר רב הונא אמר רב עירובי תבשילין צריך דעת, פשיטא דעת מניח בעינן דעת שהניחו לו בעינן או לא בעינן, ת"ש דשמואל מערוב אכולה נהרדעא, רבי אמי ורבי אסי מערבי אכולה טבריא. מכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי, ועד כמה אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום שבת. ההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל, ביומא טבא חזייה דהוה עציב, אמר ליה אמאי עציבת, אמר ליה דלא אנחי עירובי תבשילין, א"ל סמוך אדידי. לשנה הדר חזייה דהוה עציב, אמר ליה אמאי עציבת, אמר ליה דלא אנחי עירובי תבשילין, א"ל פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור.
ת"ר יו"ט שחל להיות בערב שבת אין מערבין וכו', ת"ר יו"ט שחל להיות ערב שבת אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות, רבי אומר מערבין עירובי חצרות אבל לא עירובי תחומין לפי שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו. איתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי. איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא, פשיטא דרבי לקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי לאסור דאין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות.
<h2>דף יז.</h2>
אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחברו ומתנה וכו', אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחברו ומתנה, ואמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה. היכי דמי כגון דאי הוו להו שני ימים טובים של גליות חמשה ומעלי שבא דהוה ליה ארבעה מעלי יומא טבא מתבעי ליה לאותובי עירובי תבשילין ואי אישתלי ולא אותיב בארבעה מותיב בחמשא דהוה יום טוב ואמר הכי אי האידנא יומא טבא ולמחר חולא הוא לא צריכנא ולא מידי, אי למחר יומא טבא והאידנא חולא הוא האי עירובא קמתנחנא לאישתרויי לן למיפא מיום טוב לשבת. ובשני ימים טובים של ראש השנה לא נעביד הכי ואסיר ליה למיפא [לעיל ו' ע"א] רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בריש שתא חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אחיתי עירוב תבשילין א"ל וליתנח מר האידנא לא סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה, אימר דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות בשני ימים טובים של ראש השנה מי אמר, אמר ליה והא אמרי נהרדעי ביצה מותרת א"ל רב מרדכי בפירוש אמר מר לא סבר לה להא דנהרדעי.
<h2>דף יז:</h2>
אכלו או אבד הרי זה לא יבשל עליו וכו', ואסור למיכליה לההוא עירוב עד בי שימשי דתנן [ט"ו ע"ב] אכלו או שאבד הרי זה לא יבשל עליו בתחילה. אמר אביי נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו או שאבד הרי זה גומר.
ת"ש מי שהניח עירובי תבשילין הרי זה אופה וכו', תנו רבנן מי שהניח עירובי תבשילין הרי זה אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו, אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל עד שלא הטמין, הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו, אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור.
<h2>דף כג:</h2>
מתני' אין צדין דגים מן הביברין ביו"ט וכו', ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות. מצודות חיה ועופות ודגים לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שנצודו מערב יו"ט [לקמן כ"ד ע"ב] רבן שמעון בן גמליאל אומר מצאן מקולקלין בידוע שמערב יום טוב נצודו ואם לאו בידוע שביום טוב נצודו ואסורין. והיכא דאיכא מצודות דחיה ועופות ודגים דמיתצדן ביום טוב אסור למיכל מינייהו, דתנן [כ"ד ע"א] מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יו"ט לא יטול מהן ביו"ט אא"כ ידוע שנצודו מערב יו"ט ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו, ואפילו ספק אסור דקא אמרינן ספק רבן גמליאל מתיר ור' יהושע אוסר, ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל.
<h2>דף כד:</h2>
וגוי דאייתי דורון ביומא טבא דריש שתא דהוי חמשה ומעלי שבא לא שרי למיכל עד חד בשבא, מידי דאיכא למיחש ליה שמא ניצד ביום טוב כגון חיה ועופות ודגים, אי נמי מידי דאיכא ממיניה במחובר בקרקע כגון תמרי בזמנייהו וירקא וריחני ומיגדי רטיבי. לא מובעיא ייומא טבא דריש שתא דאסור באכילה אלא אפילו אייתי ליה ביום טוב של גליות אסור למיכלינהו ביום טוב ראשון.ג ולאורתא בעי למשהי בכדי שיעשו ומותרין. דאמר רב פפא הילכתא גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב ראשון של גליות אם יש מאותו המין במחובר אסורין שאני אומר מן המחובר הביאן ולערב מותרין בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר אם הביאן מתוך התחום מותרין לאלתר, מחוץ לתחום אסורין, והבא בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לאכול ישראל אחר ודווקא דאין מאותו המין במחובר. אבל בשני ימים טובים של ראש השנה דהוו חמשה ומעלי שבא ואייתי ליה בחמשה לא שרי למיכל מינייהו עד חדג בשבא, מאי טעמא דשני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד דמו והוה ליה כביצה דיום טוב ושבת. אייתי ליה בשני ימים טובים של גליות ביום טוב ראשון, שרי למיכל מיניה ביום טוב שני, מידי דהוה אביצה.
<h2>דף כז:</h2>
ומנא תימרא דגרמא אסור וכו', ואסור למישדא מומא בקדשים עד שיפול ביה ממילא שנאמר [ויקרא כ"ב] כל מום לא יהיה בו, והאי קרא אי דלא ליקרב דאית ביה מומא הוא דאתא לכתוב כל אשר בו מום לא תקריבו ולשתוק, אלא מאי כל מום לא יהיה בו דאפילו גרמא ליה נמי אסור, דתנא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יתן בו מום מניין שלא יגרום לו על ידי אחרים שלא יניח בצק או דבילה על ראש אזנו כדי שיבא הכלב ויטלנו ויחתוך אזנו ת"ל כל מום לא יהיה בו אחד מום ואחד כל מום.
מתני' אין נמנין על בהמה לכתחילה ביו"ט וכו', ומפסק דמי לחיותא ביומא טבא אסור דתנן אין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב. ואמרינן מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים על הבהמה בתחילה ביום טוב, אבל ליזל איניש לגבי טבח דרגיל גביה ומימר ליה הב לי חד צדא דבשרא, אי נמי חנוני דרגיל גביה ומימר לי הב לי חמשין ביעי או חמשין אמגוזי, אי נמי פירי אחריני דמזבני במנינא שרי והוא דלא מדכר ליה סך זבינתיה. דתנו רבנן [לקמן כ"ט ע"ב] הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גב אחד או ירך אחת, אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד, אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחת או גלוסקא אחת, אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים עשרים אגוזים, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו עשרה אפרסקין עשרה רימונים ובלבד שלא יזכיר לו סכום. רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. דכד הוה נקוט מיניה בחמשה דנקי והשתא שקל בדנקא לא נימא ליה מלא לי זוזא, והני מילי חנוני ישראל אבל חנוני גוי כל מידי דאיתיה במחובר אי נמי כגון קמחא דאיכא למימר דאיטחין ביום טוב אי נמי ביצים דאיכא למימר דאיתילדו ביום טוב, אסור למשקל מיניה כדקאמרינן [לעיל כ"ד ע"ב] גוי שהביא דורון לישראל וכו'.
<h2>דף כח:</h2>
אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת תנור וכירים ביו"ט באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן וכו', ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כגון סכין שנפגמה ושפוד שנרצם וגריפת תנור ביום טוב, פלוגתא דר' יהודה ורבנן דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ר' יהודה אומר אף מכשירי אוכל נפש, ואפילו ר' יהודה לא קא שרי אלא מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט דכתיב הוא וכתיב לכם, הוא ולא מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, לכם לכל צרכיכם במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב. והלכה כרב יהודה, ואע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים וסתם לן תנא כרבנן במגילה אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד כיון דקא רמינן [לקמן ל"ז ע"א] משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וקא מפרק רב פפא הא בית שמאי הא בית הלל, הוה לי אין בין יו"ט לשבת כבית שמאי ור' יהודה כבית הלל, ואמר ליה רבא לרב חסדא [לעיל כ"ח ע"א] דרשינן משמך הלכה כר' יהודה, א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי.
<h2>דף כט.</h2>
אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש וכו', אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורין ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים ואינו חושש, אבל נחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדירתו כדי שלא יקדיח תבשילו. אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה ושמואל אמר אסור, והא תנא דבי שמואל מותר, אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר, שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור.
<h2>דף כט:</h2>
ת"ר אין שונין קמח ביו"ט משום רבי פפייס ורבי יהודה בן בתירא אמרו ששונין וכו', ואסור למיעבד מלאכה ביומא טבא לבר מן מידי דצורך אכילה דכתיב [שמות י"ב] כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש וכו'. ומידי דלצורך אכילה דקאמרינן דשרי למיעבד הני מילי דברים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כגון שחיטה ואפיה ובישול, אבל דברים שאפשר לעשותן מלפני יום טוב כגון טחינה והרקדה אסורין ביום טוב. והרקדה דקאמרינן דאיסורא הני מילי פעם ראשונה, אבל מהדר מיתנייה לקימחא דלמא נפל ביה צרור או קיסם שפיר דמי, ומיתבעי לשנויי דלא ליחזי כעובדין דחול. דתנו רבנן אין שונין קמח ביום טוב משום רבי פפייס ור"י בן בתירא אמרו ששונין, ואמרינן דביתהו דרב אשי חזיא אפתורא, אמר רב אשי הא דידן ברתיה דרמי בר אבא ורמי בר אבא הוה שכיח בי רב פפי ורב פפי מאריה דעובדא הוה ואי לאו דחזאי מבית נשא לא הוה עבדא.
<h2>דף לו:</h2>
מתני' כל שחייבין עליו משום שבות וכו', ומידי דלאו צורך אוכל נפש לא מיבעיא מלאכה דאורייתא דאסירא ביום טוב אלא אפילו שבות דרבנן נמי אסור, דתנן כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב, אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין, ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין, ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות המעשרות, כל אלו ביו"ט קל וחומר בשבת ואין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
